שיפור המימשל הדמוקרטי במאה ה-21 על ידי היעזרות בטכנולוגיות 

א. התפתחות המימשל הדמוקרטי עד המאה ה-21

הדמוקרטיה היא הפחות גרועה מכל שיטות המימשל הידועות לנו. המימרה הזאת קימת משום שבמציאות החיים הנוכחית ברוב המדינות הדמוקרטיות ישנן שתי בעיות בסיסיות:

1. התנהלות המימשל ( בית נבחרים, ממשלה ובתי משפט ) אינה עונה לציפיות האזרחים לא מבחינת יעילות התפקוד ולא מבחינת טוהר המידות

2. בחירת נציגים תקופתית אחת לכמה שנים אינה מהווה שיתוף של האזרחים בניהול הענינים.

בדמוקרטיה של העולם העתיק ( יוון ורומא ), הרעיון היה לשתף את הקהילה במספר מאפינים שלטוניים ושם צמח רעיון הבחירות במי שימשול בקהילה של עיר, כאלטרנטיבה לזכות האלוהית של המלוכה. במהפכה הצרפתית עוצב המודל הדמוקרטי לקהילה ברמה של מדינה. בנוסף  לרעיון הבחירות בנציגים למימשל הוגדרה שיטת מימשל של שלוש רשויות: רשות מבצעת, רשות מחוקקת ורשות שופטת, כאשר יש הפרדה ביניהם, וכל אחת אמורה לפקח על האחרות. החוקה מגדירה את מערכת היחסים בין הרשויות והאזרחים והיא מאושרת על ידי העם במשאל עם. הרציונל מאחרי הגדרת שלוש הרשויות המופרדות הוא שאסור להגיע למצב שיש לרשות אחת יותר מדי כוח ( כמו למלך ) וחשוב שרשויות שונות יפקחו אחת על השניה. השיטה הצרפתית אומצה על ידי מדינות רבות אחרות כאשר כל מדינה משבצת בשיטת המימשל שלה מאפינים המותאמים לאותה מדינה.

          במהלך השנים נוספה ברוב המשטרים הדמוקרטים רשות רביעית למימשל -  רשות הבקורת, הקרויה ברוב המדינות מבקר המדינה. הרציונל מאחרי לידת רשות זאת היא שבית הנבחרים ובתי המשפט מוגבלים ביכולת הפקוח על הרשות המבצעת, ולכן יש להקים מנגנון בלתי תלוי במימשל שיפקח על התפקוד היום יומי של הרשות המבצעת. האפקטיביות של רשות זאת משתנה ממדינה למדינה אבל ברוב המדינות הדמוקרטיות האפקטיביות שלה די מוגבלת, ועל אף פעילותה הברוכה האזרחים ברוב המדינות הדמוקרטיות עדיין אינם שבעי רצון מהמצב.

גם לאחר הוספת הרשות המבקרת המשיך להשתנות אופי החיים בעולם. מצד אחד עצם הניהול של המימשל הפך להיות מורכב יותר ומצד שני הצבור הפך להיות משכיל יותר ודורש שלטון יעיל יותר ותקין יותר. דרישה זאת קיבלה תאוצה חזקה בעקבות מהפכת "עם הפנים לצרכן" שהתחוללה במיגזר בעסקי במחצית השניה של המאה העשרים, והוטמעה בכל הציבור ( כצרכנים ).

ב. התפתחות הטכנולוגיה ויכולת השפעתה על צורת המימשל הדמוקרטי

באמצע המאה העשרים המיחשוב שימש רק את זרועות המימשל לתיעוד מסמכים. בשנות השמונים המיחשוב כבר החל להגיע אל האנשים הבודדים באמצעות המחשב האישי, ובשנות התשעים המידע הממוחשב החל לעבור מאדם לאדם באמצעות האינטרנט. בשנות האלפיים אנו כבר רואים ריכוז מידע נרחב באתרי אינטרנט שונים, שאינם נשלטים על ידי ממשלות. בנושף לכך זמינות התקשורת בין אנשים בודדים באמצעות רשתות טלפון סלולריות בשנות התשעים הביאה ליכולת תקשורת המונית יעילה בקנה מידה של מאות אלפים ומיליונים. כלים אלה, אם יופעלו נכון, יכולים לתת שיפור גדול לדמוקרטיה בכיוון שהאזרחים מחפשים, ולסגור את רוב הפער בין הרצוי למצוי.

החוליים הבסיסיים של מימשלים דמוקרטים נובעים משני גורמים עיקריים:

1. אנשים מגיעים לעמדות צמרת במימשל מבלי שהם יודעים איך להתנהל נכון. ניהול ענינים יעיל הוא מקצוע. התנהלות המיגזר העסקי מעידה על כך. למשל במימשל הציבורי במדינות דמוקרטיות רבות הביורוקרטיה הפכה מכלי ניהול למכשול ניהולי. התגברות עליה אפשרית אבל מחייבת מאמץ ניהולי ואין לראשי המימשל ידע איך לעשות זאת והם גם חסרים מוטיבציה לעסוק בכך. 

2. הדאגה לאינטרסים האישיים של אנשים במימשל נמצאת בעדיפות גבוהה גבוהה מדי ביחס לדאגה לאינטרסים הציבוריים, והפיתוי לניצול של עמדות הכוח לטובה האישית של ראשי המימשל גבוה - ומכאן הפתח לשחיתות שלטונית פתוח לרווחה. הריחוק של האזרח  מן השורה מראשי המימשל מאפשרת להם להתחמק ממתן דין וחשבון על התנהלותם ומנשיאה באחריות לכשלונות ( להבדיל מטעויות שהן ענין לגיטימי למי שעושה משהו ).

          כלי מלחמה אפקטיבי לניטרול הגורמים האלה הוא שקיפות מירבית והנגשת המידע על התנהלות השלטון ישירות אל ביתו של האזרח. התפתחות המיחשוב וטכנולוגיות התקשורת של מידע דרך האינטרנט ודרך הרשתות הסלולריות מאפשרים כיום מידה גוברת והולכת של שקיפות, ועל כן כבר היום המימשלים הדמוקרטים נמצאים בתהליך של שיפור, ובטווח הארוך המימשלים הדמוקרטים צפויים להשתפר במידה ניכרת שתורגש על ידי כל אחד. את מידת ההשפעה שיכולה להיות לכלים הטכנולוגים האלה על האזרחים ועל התנהלות המימשל ניתן לראות בדוגמאות של המהפכות שקרו בתוניס ובמצרים, ובתסיסה המתרחשת בלוב בימים אלה .

          שקיפות מירבית של התנהלות המימשל היא כלי עזר מצוין לניהול המדינה כיוון שהיא מאפשרת בקורת של התנהלות המימשל על ידי קהל מבקרים גדול פי כמה מאשר הצוות העומד לרשות מבקר המדינה.

          גם בענין שיתוף מוגבר של האזרחים בניהול עניני המימשל כלי הטכנולוגיה החדשים יכולים לתרום תרומה מהותית לשיפור המצב. בדמוקרטיות של העולם העתיק האזרחים שותפו בניהול עניני העיר תוך ארגון אסיפת תושבים. בארצות הברית כבר עשרות שנים ישנן מדינות שבהן התושבים מצביעים מידי שנה על תקציב העיר בה הם חיים. המצב של שיתוף האזרחים בהחלטות רק אחת לכמה שנים נוצר בגלל הקשיים הטכניים לערב את כל האזרחים בעניני הניהול בתדירות גבוהה יותר. הקשיים נבעו גם מהמספר הגדול של אזרחים לאחר התהליך של יצירת מדינות גדולות וגם מההוצאות הגדולות הנלוות לארגון התהליך של הצבעת האזרחים על ענין כלשהו. הטכנולוגיות של המיחשוב והתקשורת באינטרנט כבר קרובות מאוד כיום לאפשר ביצוע שיתוף תדיר יותר של האזרחים בהחלטות שונות, כאשר נדרש עוד שיפור בענין הבטיחות של ההצבעה ( אבל הפער שנדרש לסגור אינו גדול - כיום אפילו הבנקים כבר מעבירים כספים בצורה בטוחה באופן אלקטרוני, ולכן הפער הטכנולוגי צפוי להסגר די מהר ).

          שיתוף תדיר יותר של האזרחים בהחלטות יהווה שינוי מהותי בניהול עניני המדינה. מימוש ענין זה דורש ליבון בדיונים ציבוריים, אבל יש לצפות לכך שאנו נמצאים קרוב לתחילת תהליך של מימושו. הרעיון האמריקאי של הצבעה על התקציב אחת לשנה הוא רעיון מענין ששווה בחינה ואולי כצעד ראשון כדאי לנסות אותו תחילה במסגרת הרשות המקומית ובהמשך אולי גם במסגרת המדינה.

ג. מאפינים מיוחדים לישראל

הרציונל הבסיסי של הפרדת הרשויות במשטר דמוקרטי הוא לא לתת לאנשים או לגופים במימשל שלטון אבסולוטי והדרך להבטיח זאת היא פקוח ציבורי על כל אחד ללא שום יוצא מהכלל.  על כל גוף במימשל צריך להיות ממונה גוף בלתי תלוי בו אשר מבקר אותו. בישראל ישנם איים רבים של גופי מימשל שיש להם שלטון אבסולוטי בגיזרה מסוימת ( מונופול על החלטות והתנהלות ) ובעצם הם חסרי כל פקוח ציבורי. לפיכך הרפורמה הנדרשת בישראל כדי להביאה למצב של שנות האלפיים היא עמוקה יותר מאשר נדרש בהרבה מדינות דמוקרטיות אחרות. להלן כמה דוגמאות ליישויות מימשליות בלתי מפוקחות:

1. לפרקליטות יש מונופול על הגשת כתבי תביעה לבית המשפט בשם המדינה, ואין עליה עד היום בקורת ציבורית של ממש, למרות שבמהלך השנים התגלו בה מקרים של התנהלות לא תקינה ואפילו מקרים שלכאורה נראים כעבירה על החוק. מצב זה הוא מקור הלחץ הציבורי המתרחש בימים אלה ליצירת מנגנון בקורת על הפרקליטות. דוגמאות לכך הן פרשות עמוס ברנס, רצח השופט עדי אזר, פרשת דוד וינר, רצח תאיר ראדה, אשר תועדו בסרטים שהוקרנו קבל עם ועדה ( על אף התנגדות הפרקליטות ). המשותף לפרשות אלה הוא שהפרקליטות מצד אחד נותנת יד לחקירות בלתי תקינות המתנהלות על ידי המשטרה ומצד שני גורמת להטעית בתי המשפט בהסתרת האמת על החקירות. בהקשר זה כדאי לציין שהשימוש במילה פרקליטות הוא מטעה, כיוון שרוב הפרקליטים שם עושים עבודה טובה ומקצועית, ובעצם הבעיה העיקרית היא שראשי הפרקליטות ( פרקליט המדינה ופרקליטי המחוז ) אינם פועלים במקצועיות הנדרשת לריסון המקרים החריגים ולשיפור ההתנהלות של הארגון.

2. היועץ המשפטי לממשלה

בסמכותו של היועץ המשפטי לסגור תיק חקירה אם הוא סבור שזה משרת את טובת הציבור. למשל היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין השתמש בסמכות זאת לסגור את תיק החקירה של יהודה שפר ( שהתמנה לאחר מכן למשנה לפרקליט המדינה ). אין אף אחד במדינה שמבקר את החלטותיו של היועץ המשפטי. בגץ מסרב ( בצדק! ) לבחון את החלטות היועץ המשפטי (ראה פרשת האי היווני ופרשת עסקת הטיעון של משה קצב ). כך נוצר מצב שאדם שאינו נבחר על ידי הציבור מחליט באופן בלעדי וסופי מה טוב לציבור, ולציבור אין שום דרך לערער על החלטתו. מצב זה הוא אנטי תזה למושג הדמוקרטיה, שבה העם אמור להיות הריבון. יתר על כן היועץ מוסמך לקבוע שהתנהלות מסוימת אינה תקינה גם אם החוק לא הגדיר זאת כך, והחלטתו הופכת לסופית. יוצא מכך שסמכויות היועץ המשפטי לממשלה בישראל אינן תואמות את העקרונות של משטר דמוקרטי.

3. נשיא בית המשפט העליון

בישראל קיים מודל ייחודי של מערכת שיפוטית שבה נשיא בית המשפט העליון הוא מצד אחד שופט ומצד שני הוא מנהל את מערכת השפיטה. התפקיד הראשון הוא שיפוטי וממלאו צריך להיות בלתי תלוי. התפקיד השני הוא מימשלי והנושא בו צריך להיות כפוף לבקורת צבורית ללא חסינות עד הפנסיה. למשל הטלת החרם על לשכת עורכי הדין על ידי הנשיא ברק בגלל משוב השופטים היתה צריכה לעמוד לבקורת הציבור כל עוד המדינה רוצה להיות דמוקרטית. שילוב התפקידים האלה הוא בעיתי מלכתחילה, ואינו מתישב עם מושג המימשל הדמוקרטי.

           למשטרה יש מונופול על אכיפת החוק והסדר הציבורי. ישנם מקרים רבים של התנהלות בלתי תקינה של המשטרה ואפילו התנהלות בלתי חוקית, והמשטרה אינה מסוגלת לתקן את עצמה. מצב זה הביא ליצירת מח"ש במטרה לרסן תופעות כאלה, אלא שבראשית דרכה מח"ש אוישה על ידי שוטרים בחופשה מהמשטרה, ועל כן דפוסי ההתנהלות שלה שגובשו על ידם אינם יעילים ( בפועל כמעט אין חקירות של ממש ). מבחינה עקרונית הרעיון של מח"ש כמפקח על המשטרה נכון אבל הבצוע אינו מוצלח. כדאי להפיק לקחים מכך ולישמם לגופים אחרים. כמו כן הציבור צריך לדרוש מהשר לבטחון פנים שהמשטרה תפרסם סוף סוף נוהל חקירות נאות, מה שהמשטרה נמנעת מלעשות כבר שנים רבות.